מאדום לצהוב – מאט ווילקינסון מנצח את פיג'י

מאטי ווילקו, הגולש השובב מאוסטרליה, ניצח הלילה את התחנה החמישית בסבב החלומות וקופץ למקום הראשון בטבלת הדירוג העולמית!

התחרות הזו הייתה מוזרה למדי. לא ממש אהבתי אותה. כבר מהסיבוב השלישי ניתן היה לראות שכמעט כל השמות הגדולים נאלצו לארוז את הגלשנים בטרם עת ולהתכונן לאיבנט הבא. אני כמובן מדבר על מדינה, סלייטר, פאננינג, סמית', רייט וכמובן…איך לא? על אדון פלורס!

אבל בדיוק כמוכם, למרות שהרגשתי שהבטרייה שלי מתרוקנת כבר בשלבים המוקדמים של התחרות, נשמתי עמוק. אמרתי לעצמי "תהיה חזק. משהו גדול בטוח יופיע לקראת הסוף". ואכן, כך קרה. לא רק ששכבת הגולשים ה"ממוצעת" (אם אפשר לקרוא להם ככה מבלי שזה ישמע מגוחך) של הסבב הצליחו לרגש אותי ולהקפיץ אותי מהמיטה בשעות הלילה המאוחרות, נפטון גם דאג לסדר למתחרים סוואל אחד אחרון שמבחינתי היווה את הדובדבן מעל כל הקצפת של האיבנט הזה.

לפי דעתי- פארקו, ג'רמי , מישל וליאו היו הגולשים הטובים ביותר בתחרות! ולאחד מהם הגיע יותר מהכל לזכות בגמר. פרקינסון, אחד מהגולשים המסוגננים והמלוטשים בעולם, לאכזבתי נחשב כבר ל"סוס מת" או ל"זקן השבט" אך הצליח להוכיח היום שכוחו עוד במותניו, וכל עוד הים מעבר גובה הראש, כדאי להיזהר ממנו.

ג'רמי פלורס פשוט חתך את הים לאלף חתיכות במקצה מול פארקו והדגים שליטה מפחידה בחרבות שלו כשידע למקסם את רדיוס המניפה שלו מבלי ליפול מהגלשן והצליח לדבר בשפה של הגדולים למרות שהוא יחסית רזה לשאר המתחרים.

ליאו פיורובנטי שהוריד את ג'ון ג'ון בסיבוב השלישי הופך באופן אוטומטי לשיחת הים ונכנס הישר אל תוך פול המהמרים ברשת החברתית ובשיחות קבוצות הווטסאפ (החופרות) למיניהן. לעובדה כי נולד וגלש בשנותיו הראשונות באיטליה הופכות את כניסתו לסבב לסיפור הצלחה וגורמת למערצים, ואפילו לפרשנים בסבב לרצות בהצלחתו. למרות שאת קפיצת המדרגה הגדולה שלו עשה כשעבר לגור ולגלוש בהוסגור, אני עדיין נגנב מארץ מוצאתו וכישראלי אני מעדיף אותו ועל הדרך חולם על ניצג ישראלי בסבב. איפשהו בשנת 2030.

הגולש המפתיע ביותר בתחרות היה לא אחר ממישל בוארז. הסטול שדחף בסיבוב הראשון היה אחד המובים הכי חולים שיצא לי לראות בתולדות הגלישה התחרותית אבר! איפשהו שם בין הצינור של קלי בניו יורק, הקומבו של טולדו בצרפת והבקפליפ של מדינה בברזיל. מישל היה נראה יציב מאוד בצינורות, חד בפניות וחזק בהוקים על המים הירוקים.

יכול להיות ששכחתי מישהו?

אה נכון, את הזוכה שלנו! מאט ווילקינסון!

זה לא שאני חושב שווילקו לא גלש טוב. פשוט הוא לא ריגש אותי בגלישה שלו כל הדרך אל יום הגמרים. ואין מה לעשות, כמו כל נתנייתי, הזיכרון שלי טוב. ואני לא אשכח לווילקו את העובדה שהיה נראה קצת טיפה משעמם וחסר בטחון.

כן, חוסר ביטחון. מהסיבוב הראשון עד לשלב רבע הגמר ווילקו היה נראה מהסס בבחירות שלו וכנראה רק לקראת סיום התחרות הבין שיש לו סיכוי ענק לקחת את הגביע הביתה, מה שכנראה נתן לו את הדרייב להגיע בגישה קצת שונה ומתחייבת למקצים האחרונים שלו.

ברגע שעבר את השינוי הנ"ל. הוא היה נראה אחרת. ושום הגדרה פרווה של "שכבה ממוצעת" היה מתיישב עליו באלגנטיות. ווילקו הדגים בסיבובים האחרונים גלישה יותר נינוחה, חזקה ומתחייבת שנתנו לו לנצח את התחנה החמישית ולגנוב את הפרס השווה ביותר בעולם – נכון! 10,000 הנקודות שהקפיצו אותו למקום הראשון!!!

ווילקו מסיים את דרכו בפיג'י עם עיניים רטובות מהתרגשות והלייקרה הצהובה על כתפיו.

"אם כבר לקבל ימי מנוחה (ליי-דייז), אז כדאי שזה יהיה בפיג'י. המקום הזה פשוט חלומי. הגלים מושלמים והנופים פה מהיפים בעולם. זכינו לקבל היום מזג אוויר יפה וסוואל איכותי לסיום התחרות. אני כרגע לא רוצה לצאת הצהרות לגביי הקמפיין שלי לאליפות העולם. השנה עוד ארוכה ויש עוד הרבה מה לעשות כדי בכלל להתחיל לדבר על זה. אני שמח שהפעם ניצחתי את האיבנט, בשונה משנה שעברה בה הגעתי עד לגמר ונאלצתי להספק במקום השני בלבד."

ווילקו מוסיף בהלצה: "הלייקרה הצהובה שלי, ואני לא מתכוון להתרכז בלחץ של לאבד אותה. הלייקרה שלי ואני שומר עלייה!". כבר אמרתי שהוא שובב? אני דווקא אוהב את זה בו. אין בו טיפת "חרטבונה" והתפלצפנות. הוא אומר את מה שהוא מרגיש באותו רגע ומתייחס למראיין ולמעמד הניצחון כאילו הוא מדבר עכשיו עם קבוצת חברים בבר השכונתי באוסטרליה.

כנשאל איך בדיוק הוא הולך לחגוג ענה: "לשתות הרבה בירות! מה עוד אני יכול לעשות?!"

בילוי נעים ושיכור ווילקו, אתה מקום ראשון בעולם.

אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *